תוצאות מחקר ראשוניות שפורסמו החודש בכתב העת המוביל NEJM מראות כי טיפול באנזנלוטמיד שיפר משמעותית הישרדות ללא התפתחות של גרורות בגברים שסבלו מסרטן הערמונית עמיד לסירוס שאיננו גרורתי וסבלו מעליה מהירה ברמת PSA חרף קבלת טיפול במניעת אנדרוגן. טרם דווחו תוצאות מהניתוח הסופי של ההישרדות הכוללת במחקר זה.
עוד בעניין דומה
בניסוי קליני שלב 3, עם כפל סמיות, גברים עם סרטן הערמונית שאיננו גרורתי ועמיד לסירוס שהמשיכו לקבל טיפול למניעת אנדרוגן חולקו (ביחס של 2:1) לטיפול באנזלוטמיד במינון של 160 מ"ג או פלצבו פעם ביום. ההישרדות הכוללת הוערכה באמצעות נוהל בדיקות רצף קבוצתי וO’Brien-Fleming-type alpha-spending function.
נכון ל-15 באוקטובר 2019, 288 מתוך 933 חולים (31%) בקבוצת האנזלוטמיד ו-178 מתוך 468 (38%) בקבוצת הפלצבו נפטרו. חציון ההישרדות הכללי היה 67.0 חודשים בקבוצת האנזלוטמיד ו-56.3 חודשים בקבוצת הפלצבו. יחס סיכון לתמותה היה 0.73 (רווח בר סמך 95% 0.61 עד 0.89 P = 0.001). השיעור המותאם לחשיפה של תופעות לוואי מדרגה 3 ומעלה בקבוצת האנזלוטמיד היה 17 לכל 100 שנות מטופלים ובקבוצת הפלצבו 20 לכל 100 שנות חולה. תופעות לוואי בקבוצת האנזלוטמיד היו בקנה אחד עם אלה שדווחו בעבר לגבי אנזלוטמיד. האירועים השכיחים ביותר המדווחים היו עייפות וכאבים מוסקלוסקלטליים.
בקרב גברים עם סרטן ערמונית עמיד לסירוס שאיננו גרורתי ועם רמת PSA בעליה חדה הטיפול באנזלאוטמיד בשילוב טיפול מניעת אנדרוגן הוביל להישרדות כללית ממוצעת גבוהה יותר מאשר טיפול בפלצבו בשילוב מניעת אנדרוגן. הסיכון לתמותה תחת טיפול באנזלטומיד היה נמוך ב-27% בהשוואה לטיפול פלצבו. תופעות הלוואי שנצפו תאמו את פרופיל הבטיחות הידוע של אנזלוטמיד.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות